אוננות בוובקאם: למה אני לא אוהב את נקודת המבט של המצלמה

פרספקטיבת מצלמה הורסת את האינטימיות של זמן המשחקים הסולו שלי. אני נאבקת להנות, מודעת כל הזמן לעדשה. ובכל זאת, אני ממשיכה, מקווה לחיבור עם צופה שמעריך הנאה אמיתית ולא מסוננת.

הרהרתי לאחרונה בייחודיות של המקצוע שלי, במיוחד, בזווית שבה מצלמת האינטרנט שלי לוכדת אותי. אתה רואה, כפרפורמר, אני בקיא באמנות ההנאה העצמית, מתמרן במיומנות את אצבעותיי על פני קפליי הלחים. עם זאת, נראה שעדשת המצלמה נמצאת בזווית מוזרה, מה שהופך את זה למאתגר עבורי לראות את ההשתקפות שלי ולהתאים בהתאם. זה קצת מטרד, באמת, כשאני מוצא את עצמי מתעסק בהגדרות רק כדי להציץ בעצמי. אבל, כאלה הם חייו של פרפורמר , תמיד שם הצגה, גם כשהקהל הוא רק דמות אחת משוכללת בצד השני. ובכל זאת, אני ממשיכה לבצע, אצבעותיי רוקדות על הכוס הכואב שלי, אבודות בקצב הפינוק העצמי. וכמו שאני בטוחה שאתם יודעים היטב, ההצגה חייבת להימשך, ללא קשר לזווית המצלמות המציקה. אז, הנה אני, שוב פעם, מעלה הופעה, ידי נעה בקצב אחיד, נשימתי נעתקת בגרוני כשאני מתגרה בעצמי יותר ויותר לקצה.